<h1>אהל מועד שער השבת דרך ד'</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מה הן אבות מלאכות ששנינו בפ' כלל גדול אבות מלאכות ארבעים חסר א', ואלו הן, הזורע החורש הקוצר המעמר הדש הזורה הבורר הטוחן המרקד הלש האופה הגוזז את הצמר המלבנו המנפצו הצובעו הטווה המסך העושה שתי בתי נירין פי' שנותן שני חוטין בתוך הבית ניר לצנ"ש בלע"ז, האורג שני חוטין הפוצע שני חוטין ופי' פוצע מנתק, הקושר המתיר, התופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד השוחט המפשיט המולח המשרטט העור במקום שרוצה לחתכו או לסימן, הממחק פי' שמגרר שערו, המחתך פי' שמקצר העור לרצועות, הכותב שתי אותיות, המוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות הבונה הסותר המכבה המבעיר המכה בפטיש פי' וחייב משום גמר מלאכה, המוציא מרשות לרשות, אלו אבות מלאכות מ' חסר אחת ויש לכל אחת מאלו תולדות ומעביר ד' אמות ברה"ר הוא בכלל מוציא מרשות לרשות. [ע"ב] כל אלו המלאכות וכל שהוא מענינם נקראו אבות מלאכות וכיצד הוא ענינם הזורע והזומר גפנים ונוטע ומבריך ומרכיב כולם לצמח דבר מתכוין וכולן מלאכה אחת הן, וחורש וחופר ועושה חריץ ענין א' הם ועד"ז שאר האבות ופי' בגמ' זורה בורר ומרקד למה נחשב בג', זה הכלל יהא בידך כל מקום שאמרו חייב הוא באב מלאכה או תולדה של תורה, אסור [הוא] מדרבנן ויש תולדה לכל אבות מלאכות.
<h2>דף כ:</h2>
אע"פ שדבר שאינו מתכוין מותר כמו שנתבאר אי הוי פסיק רישיה ולא ימות ואפילו פסיק רישיה דלא ניחא ליה ורבים חולקים ע"ז וזה הפסק להרב ר' אשר מלוניל פסיק רישי' דניחא ליה בההיא מלאכה חייב והיכא דלא ניחא ליה פטור אבל אסור דכמקלקל הוא. היכא דלא אכפת ליה כגון תולש עולשין לאכילה בקרקע של חבירו שהוא מתקן אלא שאינו צריך לאותו תיקון לר"י חייב ולר"ש פטור ויש פסיק רישיה שאין המלאכה אסורה אלא מדרבנן כצירוף וכיוצא בו והיכא דלא מכוין שרי ר"ש אפי' לכתחילה וביאור דין הראשון הוא שתולש עולשין בקרקע שלו אע"פ שמכוין לאכילה ולא לנקות ולתיקון הקרקע חייב שתים כיון דארעא דידיה וצריך לאותו תיקון ומלאכה שצריכה לגופה היא ואפילו ר"ש מודה בה, וכן מל במקום בהרת אע"פ שאינו מכוין לקוץ צריך קרא למשרייה ומשום דאיסור תורה הוא וכיון דמודה ר"ש בפסיק רישיה עשו את שאינו מתכוין כמתכוין וכן הממעט ענפי הדס בי"ט ואפי' לקטן לאכול היכא דלית ליה הושענא אחריתי דפסיק רישיה הוא והוא התיקון שצריך. דין שני פסיק רישיה דפטור והוא המפצע חלזון פי' שדוחקו בידו להוציא דמו ר"י אומר פציעה בכלל פסיק רישיה ופירש"י התם משום דנטילת נשמה הוי קלקול אצל דם הצריך לצביעה לא מחייב משום נטילת נשמה אע"ג דפסיק רישיה הוא וכן החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור על הגומא לדברי הכל מפני שהוא מקלקל, הנה מצאנו שיש פסיק רישיה דפטור מחטאת אפי' לר"י. דין ג' פסיק רישיה שנחלקו בו היכא דהוי תיקון אלא שא"צ כממעט ענפי הדס בי"ט לאכול ויש לו הושענא אחריתי או תלש עולשין בשדה חבירו שהוא מתקן אלא שא"צ לאותו תיקון דר"י מחייב דהא קאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ור"ש פוטר. דין ד' כגון צירוף כדאמר גבי כלי נחושת [מ"א ע"ב] אם נתן לתוכו מים צוננים והא קא מצרף ומלאכה זו אינה אסורה אלא מדרבנן והיכא דלא מכוין שרי ור"ש שרי אפי' לכתחילה ור"י אוסר כדאי' בפ' כירה ע"כ.
מלאכה שא"צ לגופה מותרת כר"ש, וזהו שאמרו בכל השבת כולה הלכה כר"ש ובדבר שאינו מתכוין בפי' נקבע הלכה כר"ש ולרבה ס"ל כר"ש במלאכה שא"צ לגופה בענין תינוק מת וכיס תלוי בצוארו דפטור מתרוייהו ודעת הגאון ר"י לא נתברר יפה במלאכה שא"צ לגופה והר"מ מחמיר בה, ונראה לע"ד לומר דמדאשכחן דרבה ס"ל כר"ש הלכתא כותי' ואע"ג דאמימר ורבינא ור"א סברי כר"י הואיל ואינהו ס"ל אפי' בדבר שאינו מתכוין כר"י ואיפסיקא בפי' הלכתא כר"ש בדבר שאינו מתכוין הכי נמי אמרינן במלאכה שאינה צריכה לגופה ומ"ש בפרק מי שהחשיך [קנ"ז, ע"א] בכל השבת כולה הלכה כר"ש הוא כלל גדול לכל הדברים כר"ש בין לדבר שאינו מתכוין ובמלאכה שא"צ לגופה ובמוקצה.
